חרדה, אהובתי. 

היא יושבת מולי.

העיניים אדומות.

קשה לי לנשום.

מועקה ענקית שוררת בחדר.

היא מתארת תחושה של מחנק.

לחץ בחזה, העיניים כואבות לה, יובש בפה.

שילוב של חרדה עם עצבות גדולה.

אני שואלת אותה אם היא מבינה למה היא מרגישה כך?

נועה (שם בדוי) עונה לי שבכל פעם שהילדים שלה נוסעים עם האקס לחופש היא פשוט לא מתפקדת, ריגשית בעיקר.

זאת הפעם החמישית שהם נסעו בחמ השנים האחרונות.

בכל קיץ באוגוסט הוא מקיים באדיקות ובמסירות את החלקת שלו בהסכם הגירושין ולוקח אותם לחופשה בחו"ל.

הילדים היו איתו עד היום: באיטליה, צרפת, הולנד, יוון והפעם הם בקרואטיה.

טיול אתגרי של שבועיים.

נופים מדהימים של אגמים כחולים וירוקים, מערות נטיפים, הרים, איים, מסלולי אפניים קסומים.

הם נסעו עם זוג חברים ועם הכלב.

הם נראים כ"כ שמחים ומאושרים בתמונות.

אני שואלת אותה אם היא מקנאה, שהיא לא שם? שהם נהנים בלעדיה?

לא זאת לא קנאה.

אז מה זה כן, אני מקשה?

שליטה?פחד?חרדה?

נועה מסתכלת עלי בחצי חיוך וחצי בכי ועונה לי בקול נמוך וחלש – זה שילוב מנצח של שלושתם ביחד.

אני יודעת שהם מבלים ונהנים שם. מאוד.

וכל פעם שהם מתקשרים אלי בסקייפ אני רואה (ושמחה לראות) את החיוך שלהם.

קשה לי עם הרייקנות, קשה לי עם הלבד. קשה לי עם השקט בבית.

קשה לי שאין לי למי לתת, במי להתעסק, אל מי לברוח.

לברוח ממי, אני שואלת?

מעצמי.

ואולי הגיע הזמן להתעסק בנועה?

אולי הגיע הזמן להתעסק בך?

לתת לך?

לחשוב עליך, להתמלא ממך.

ללכת לים -  לנשום, לקנות בגדים, לאכול אוכל טעים, לרוץ, ללכת, לרקוד, לחבק.

להיפגש עם חברות, להתמלא מכל הדברים שאת אוהבת ועושים לך טוב.

העובדה שהילדים נהנים עכישו בחו"ל לא גורמת לך להיות פחות אמא שלהם.

את האמא המדהימה שלהם גם בסופי השבוע שהם מבלים עם הגרוש.

וגם כשהם בחופשות. איתו.

וגם כשהם בחו"ל.

האוטומט של נועה מכיר פעולה אחת כשהילדים טסים ורחוקים ממנה.

הוא מכניס אותה למצב של חרדה ושיתוק.

פחד אמיתי ועמוק לגבי מה יקרה להם כשהם רחוקים ממנה בשילוב העובדה שאין לה שליטה על הסיטואציה, מביא את נועה לחוסר תיפקוד.

לפי הפסיכולוגיה החיובית לאדם ניתנת זכות הבחירה בכל בוקר מחדש.

הוא יכול לבחור בכל יום בחירות שונות ומגוונות ולעיתים הפוכות לחלוטין מהיום הקודם.

אני מתרגלת עם נועה את הבחירה בה -

לצאת מהאוטומט הקבוע שלה בחמש השנים האחרונות בנושא ההתמודדות שלה עם החופש של הילדים.

נועה בוחרת להינות בשבוע שנותר לה עד שהילדים חוזרים.

נועה בוחרת בעצמה.

זה לא עודשה אותה אמא פחות טובה או דואגת.

זה מאפשר לה לנשום, לחיות ואפילו ליהנות מהחופש שהיא קיבלה.